פרשת כי תבוא – סוד האהבה האינסופית והברכה המוצפנת בלב התוכחה

מפי הרב אליהו עובדיה

קריאת התוכחה בסוף השנה וההיפוך מנחש למטה

במסכת מגילה מובא כי עזרא הסופר תיקן לישראל לקרוא את התוכחה שבספר דברים בפרשת כי תבוא קודם ראש השנה. התקנה הזו נועדה לפעול במציאות הרוחנית את הכלל הידוע שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה. כאשר מביטים בחילופי השנים ובמעבר בין השנה היוצאת לשנה הנכנסת, מבינים כי הקריאה בפרשת התוכחה איננה רק תזכורת היסטורית או אזהרה מוסרית, אלא פעולה רוחנית עמוקה שמטרתה לזכך את המציאות ולהכין את הכלים לקבלת השפע של השנה החדשה.

הצדיק רבי מנחם מענדל מפרי הארץ מסביר כי קריאת פסוקי התוכחה בסוף השנה פועלת היפוך פנימי עמוק בעולמות העליונים. שורש הפורענות, הדינים והצער בעולם יונק מנחש הקדמוני, שהוא בחינת הפירוד מהבורא יתברך והשורש לכל ההסתרות. אולם, כאשר עם ישראל קורא את התוכחות מתוך התקשרות פנימית, התעוררות תשובה והבנה של השורש האלוקי, מתרחש תהליך נפלא שבו מידת הדין מתהפכת לרחמים גמורים.

בתהליך זה, הנחש המקלל והמפריד נהפך למטה מנהיג וממתיק, כפי שמצינו אצל משה רבנו שהפך את המטה לנחש ואת הנחש בחזרה למטה. קריאת התוכחה בצאת השנה היא גמר השינוי הרוחני, שבו כל המאורעות הקשים והניסיונות של השנה החולפת נחשפים בשורשם העליון. מתברר כי כל מה שנתפס כקללה או כעיכוב היה למעשה חסד וברכה נפלאה שטרם התגלתה.

ההבדל בין בחוקותי לכי תבוא ומידת הרחמים בתוכחה

כדי להבין את עומק השפע הטמון בפרשת כי תבוא, יש להתבונן בהבדל היסודי שבין התוכחה הראשונה שבספר ויקרא בפרשת בחוקותי לבין התוכחה השנייה שבספר דברים. חז"ל והמפרשים עמדו על כך שהתוכחה בפרשת בחוקותי נאמרה בלשון נוכח מפי הגבורה, ואילו התוכחה שבפרשת כי תבוא נאמרה על ידי משה רבנו מפי עצמו, בלשון נסתר ובנימה שונה לחלוטין.

רבי שלום מקוידנוב מדגיש בהקשר זה את היסוד הגדול שמידה טובה מרובה ממידת פורענות פי חמש מאות. התוכחה שבפרשת בחוקותי מבטאת בחינה של דין קשה ומידת המשפט המתוחה, שבה הרעה נראית גלויה והדין פועל בתוקף. לעומת זאת, התוכחה שבפרשת כי תבוא נאמרה על ידי משה רבנו, שקשור לשורש הרחמים והדעת העליונה, ולכן היא ספוגה כולה בבחינת נחמה ואהבה גלויה.

התוכחה של ספר דברים אינה מגיעה חלילה מתוך רצון לעונש או נקמה, אלא בדומה לאב הרחמן המוכיח את בנו אהובו מתוך דאגה פנימית עמוקה. עצם הגערה והוצאת הדין בדיבורו של משה רבנו משככת את הכעס, ממתקת את הגזרות וחושפת את קשר האהבה העז שבין הבורא לעמו. לכן, מיד לאחר קריאת התוכחה והתעוררות הלב, נפתחים שערי שמחה, ימים טובים ורפואות שלמות לכלל ולפרט.

הסוואת הברכה העליונה בתוך לבוש הקללה

אחד היסודות העמוקים ביותר בתורת הסוד טמון בשאלה מדוע הברכות הגדולות ביותר נאמרות דווקא בלשון של תוכחה וקללה. חז"ל מביאים את דברי רבי אלעזר בן שמעון, שחשף את הסוד המסתתר מאחורי הלבוש המאיים והקשה של התוכחה. בעולם הזה קיימים כוחות מקטרגים והפרעות רוחניות האורבים לכל שפע אלוקי היורד מטה.

כאשר הברכה האלוקית יורדת לעולם בגילוי מפורש ובצורה גלויה של טובה נראית, המקטרג והאחיזה של כוחות הדין מתעוררים לקטרג ולטעון כי המקבל אינו ראוי לשפע כה רב. כתוצאה מכך, השפע עלול להיתקע או להפוך לקטגוריה. לפיכך, ברחמיו המרובים, הקדוש ברוך הוא ממציא עצה עמוקה ומלביש את הברכות העצומות והעליונות ביותר בתוך לבוש חיצוני של קללה ופורענות.

המקטרג העליון, בסוברו כי מדובר בפורענות ובדינים קשים, אינו מתערב ואינו מנסה לחסום את השפע. באופן זה עוברת הברכה ללא עכובים ומקטרגים ישר אל פנימיות הנשמה. בספר מדרש פנחס מקורעץ מובא כי בתוך התוכחה גנוזות כל הרפואות, ההצלחות, הישועות והעשירות הגדולות ביותר של עם ישראל, והן ממתינות לאדם שיקלף את המעטפת החיצונית ויזכה לאור המוצפן בהן.

סוד הצמצום הראשון מתוך ריבוי אור ולא מחיסרון

היסוד הפילוסופי והקבלי העמוק ביותר בהבנת התוכחה וההנהגה האלוקית בכלל טמון בהבנת סוד הצמצום הראשון. התפיסה האנושית הפשוטה נוטה לחשוב כי צמצום, חושך או סבל נובעים מחיסרון באור האלוקי או מהסתלקות השכינה. אולם תורת הקבלה מלמדת אותנו תפיסה הפוכה לחלוטין, לפיה עצם ריבוי האור הוא הסיבה הישירה לצמצום.

האור האינסופי של הבורא יתברך הוא כל כך עצום, בלתי מוגבל ומקיף, עד שבלעדי הצמצום וההסתר לא היה שום כלי שיוכל להכילו ולהישאר במציאות. כדי לסבר את האוזן, הדבר דומה לפנס או פרוז'קטור עוצמתי המוקרן ישירות לעיניו של האדם. מרוב ריבוי אור ועוצמה אינסופית, האדם חווה סינוור מוחלט וחושך, אף על פי שאין שם שמץ של חושך אמיתי.

מכאן עולה מסקנה יסודית לכל אורח החיים הרוחני: אין בעולם מציאות של חושך עצמי או דואליות של כוחות טוב ורע הנלחמים זה בזה. כל החושך, הדינים וההסתרות שבעולם אינם אלא צמצום והסתרה הנובעים מרוב טובה, מריבוי אור אינסופי ומאהבה עזה שאין הכלים הגשמיים יכולים לסבול בלא מעטה של צמצום.

תפקיד הגוף והכלי כמעטפת המאפשרת את גילוי הטוב

מתוך תפיסת הצמצום מגיעים להבנת סוד הגוף הגשמי והכלים החומריים בעולם. במבט שטחי, הגוף והמגבלות החומריות נראים כעול, כהגבלה וכגורם המפריע להתעלות הרוחנית של הנשמה. אולם בפנימיות העניינים, הכלים והמעטפת הגשמית הם סוד ההטבה השלמה והכלי היחיד שבאמצעותו האור העליון יכול להתגלות במציאות.

חכמי הסוד מסבירים כי שורש הכלי והמעטפת גבוה ופנימי יותר אף משורש האור הגלוי. הקליפה והמעטפת אינן גורם זר או שלילי הפורץ מבחוץ כדי להזיק, אלא הן השמירה ההכרחית והחיונית המאפשרת לפרי לגדול, להבשיל ולהגיע לביטויו השלם בלי להיפגע מפגעי הסביבה.

כאשר האדם מזכך את גופו ואת כליו הגשמיים באמצעות תורה, מצוות ומעשים טובים, הכלים הללו הופכים להיות זכים ושקופים. במצב זה, הם מסוגלים להכיל את עוצמת האור האלוקי האינסופי בלי להישבר ובלי להתבטל, ובכך מתממשת תכלית הבריאה כולה לעשות לקדוש ברוך הוא דירה בתחתונים.

חינוך והתפתחות מדרגתית מצמצום למימוש המוחין

יסוד הצמצום מתוך ריבוי אור מקבל ביטוי מעשי ויומיומי בכללי החינוך, בהדרכה הרוחנית ובבניין האישיות. הכתוב אומר חנוך לנער על פי דרכו, והדרכה זו מבוססת על ההבנה שחכמה ואור אינם יכולים להינתן בבת אחת ובצורה בלתי מבוקרת.

מנהיג, מחנך או הורה אינו יכול להשפיע את מלוא חכמתו, עומק דעתו ואורו על התלמיד בבת אחת. הצפה פתאומית של אור ומידע תגרום לתלמיד בלבול, שבירת הכלים ותחושת תסכול. לכן, ההכרח להנהיג את הנער בשלבים מבוקרים, תוך שימוש בצמצום, בהגבלה ובהסברה הדרגתית, נועד לבנות בתוכו כלים נפשיים ושכליים יציבים.

ככל שהכלים של הילד או הלומד נבנים, מתרחבים ומזדקכים, כך המחנך יכול להפחית את הצמצום ולגלות עוד מן האור המקורי. תהליך זה נמשך עד שהתלמיד מגיע למצב של שיווי צורה ליוצרה, שבו הכלי והאור מאוחדים לחלוטין, והדעת שנבנתה בהדרגה מסוגלת להכיל את מלוא עומק החכמה.

גילוי אליהו הנביא לרשבי ופיענוח פסוקי התוכחה

בספר הזוהר הקדוש מובא מעשה נפלא על גילוי אליהו הנביא לרבי שמעון בר יוחאי ולחבריו בעת שהיו ספונים במערה. אליהו הנביא נגלה אליהם כדי לפענח את הסודות הכמוסים ביותר הטמונים בפסוקי התוכחה של ספר דברים, והראה כיצד הפסוקים הקשים ביותר כוללים הבטחות, רפואות ונחמות עצומות.

אחד הדוגמאות המובהקות לכך טמונה בפסוק המאיים המופיע בתוכחה, שבו נאמר גם כל חולי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלמם ה' עליך עד השמדך. אליהו הנביא פיענח את הפסוק והסביר כי לא נכתב בלשון יעלה ה' עליך, אלא בלשון יעלמם. פירוש הדבר הוא שהקדוש ברוך הוא מבטיח לכסות, להעלים ולכבוש את כל החולאים והמכות הקשים בתוך מקורם העליון.

הרעות והמכות מועלמות כדי שלא יצאו החוצה ולא יזיקו לעם ישראל לעולם. כמו כן, המילים עד השמדך אינן גזירת כליה חלילה, אלא קצבת זמן מפורשת המבטיחה כי הרעות, החולאים והמשחיתים הם שייעלמו וישמדו מן העולם, בעוד שעם ישראל נשאר קיים, שמור ומוגן לעד ולעולמי עולמים.

והשיבך ה' מצרים באוניות ופנימיות ניסי אחרית הימים

אליהו הנביא מוסיף ומבאר את פסוק הסיום של התוכחה, שנראה במבט ראשון כשיא הפורענות והייאוש: והשיבך ה' מצרים באוניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה. בפנימיות העניינים, אליהו הנביא מגלה כי פסוק זה אינו אלא נבואה שגבנית על ניסי אחרית הימים ועל המפלה הסופית של אויבי ישראל.

המילה באוניות מרמזת על כך שאומות העולם שיקובצו ויבואו בציים ובספינות מלחמה להצר לישראל באחרית הימים, יטבעו בתוך מעמקי הים בדיוק כפי שטבעו המצרים בים סוף בעת יציאת מצרים. בנוסף, המילה באוניות נדרשת בלשון אניות ועצבון, אשר מתהפכים לשירה, רינה וישועה גדולה.

כמו כן, הלשון והתמכרתם שם לאויביך, שנאמרה בבניין התפעל ולא בלשון ונומכרתם, מלמדת כי אף על פי שיהיה נראה כאילו ישראל משועבדים ומכורים לידי שונאיהם, זוהי רק אשליה חיצונית וזמנית. באמת, שום אומה ולשון אינה יכולה לשלוט בנשמתם של ישראל, ואין להם שום קונה או אדון מלבד הקדוש ברוך הוא לפדוהו ולגואלו.

שחרור הדעת ומעבר מעץ הדעת אל אחדות עץ החיים

מתוך הבנת עומק התוכחה והתגלות הברכה המוצפנת בה, מגיעים לבירור השלם של מושג התשובה והעבודה הרוחנית. ברובד הנמוך של עץ הדעת טוב ורע, האדם תופס את המציאות באמצעות תבניות מוגבלות של שכר ועונש, חטא ותשובה, דין ורחמים. תפיסה זו יוצרת חרדות, פירוד והסתכלות מצומצמת על מאורעות החיים.

אולם ברובד העליון והפנימי של עץ החיים, מתגלה סוד התשובה שאין תשובה. זהו גילוי האהבה הבלתי מותנית והמוחלטת של הקדוש ברוך הוא לעמו ישראל, אהבה שאינה תלויה בשום תבנית, מעשה או סיבה אנושית. התשובה האמיתית ברובד זה היא לשחרר את הדעת האנושית המוגבלת, לצאת משיפוט שטחי של שחור ולבן, ולהתקשר באמונה שלמה בבחינת אין עוד מלבדו.

בעת הגאולה השלמה, כל ששת אלפי שנות ההיסטוריה, הסבל והגלויות יתנקזו לנקודה אחת זכה של אור ודעת. אז יתברר למפרע כי כל הצמצומים, הקללות והחושך שחווה עם ישראל לא היו אלא גילוי עמוק ונסתר של אהבת ה' אינסופית, שנועדה להביא את העולם כולו אל הטבתו השלמה והרפואה המוחלטת.