בס"ד
השבוע הגיעה למרפאתי אשה, כבת 30, היא ביקשה להתייעץ לגבי בעיה שמציקה לה מאד. כאשר התחילה לספר, הדמעות עלו בעינה. "קשה לי לקבל את הדרך החינוכית של בעלי", היא אמרה. "החינוך שלו נוקשה מאד, והוא אף אינו בוחל להרים יד על הילדים.
כאשר הילדים מתחצפים, או שלא עומדים במטלות שלהם, הוא מרים את קולו בגערות, לפעמים הוא אומר להם דברים כל כך קשים, שקשה לי לשמוע" במבטה היה ניכר עצב עמוק, והיא הוסיפה: "אני כל כך משתדלת להעצים את ילדינו ולחזק אותם באמירות חיוביות, להראות להם את כל הטוב שיש בהם, ואני מרגישה, שבעלי עושה בדיוק את הפעולה ההפוכה. מה אני יכולה לעשות??? כאשר אני מנסה לדבר עם בעלי על כך, זה מיד עובר למריבה ולהאשמות הדדיות. הוא טוען שאני רכה מדי עם הילדים. לדעתו הם לא יגיעו להישגים בחיים עם חינוך כמו שלי. אני ממש אובדת עצות!"
זוגות רבים נתקלים בפערים בגישות החינוכיות. מהיכן הפערים האלו נובעים? וכיצד ניתן לגשר עליהם? בואו נתבונן תחילה, כיצד אנו מגבשים את הגישה שלנו לחיים, מהם הדברים שיוצרים את ההסתכלות שלנו על המציאות ואת האמונות שלנו.
בתינוק שנולד, כבר טבועים אמונות, רגשות וחוויות, שאותם קיבל במהלך ההריון, בלידה, ובחוויות שעברה נשמתו. תינוק אחד יפחד ממים והשני ייהנה כבר מהאמבטיה הראשונה. החוויות שהאמא חוותה בהריון נצרבו אצל התינוק וישפיעו על הסתכלותו על החיים.
כאשר תינוק זה יגדל, הוא יחווה את הוריו, את דרך החינוך שלהם, שאת חלקה הוא יקבל, ועל חלק אחר הוא יקבל החלטה הפוכה. למשל: "אני בחיים לא אכריח את הילדים שלי לישון מוקדם", כך יחשוב לעצמו, כשיתנגד מאד למציאות, כילד שהכריחו אותו להיכנס מוקדם למיטה, והוא כל כך רצה להישאר ער עוד קצת.
מאוחר יותר גם הסביבה תשפיע על ההסתכלות על החיים של הילד. הגננות, המורים והמורות, החברים, הדברים ששמע בחדשות, הדברים שראה בסרטים, הטראומות שחווה, הספרים שקרא, הלימוד שלו. כל אלו יגרמו לו להאמין באמונות שונות. למשל: אם הוריו לא הרשו לו לצאת לטיולים כי דאגו לשלומו והוא הרגיש, שלכן הוא דחוי חברתית, אולי הוא יפתח אמונה, שאסור למנוע מילדים ללכת לאן שהם רוצים, אחרת החברה תסתכל עליהם בצורה שלילית. ומה יקרה, אם אותו בחור שיש בתוכו אמונה שאסור למנוע מהילדים ללכת לאן שהם רוצים, יתחתן עם בחורה שבילדותה, אפשרו לה הכל, הוריה דגלו בחופש מוחלט, ובאחד הטיולים היא ישנה עם חברותיה לחוף הכינרת, ובאמצע הלילה נעקצה על ידי עקרב, היא סבלה כל הלילה מכאבים, וחברותיה לא ידעו כיצד לעזור לה. רק בבוקר היא הגיעה לרופא שטיפל בעקיצה. אז היא חשבה עד כמה הוריה חסרי אחריות, והחליטה לעצמה, שהיא לא תיתן לילדיה ללכת לאן שירצו. היא תהיה אמא דואגת ואחראית שתעקוב אחר הנעשה עם ילדיה.
אפשר לדמיין מה יקרה לזוג הזה, כאשר בתם המתבגרת, תודיע להם, שמתארגן טיול עם כל החברות לצפון…
כאשר אנו מתבוננים על המציאות בהתבוננות רחבה יותר, אנו יכולים להבין, שדברים שעברנו בחיים, דברים שעליהם חונכנו וחוויות שחווינו. הם אלו שמעצבות את הדעות שלנו. ובנוסף לכך, המקום בו אנו נמצאים משפיע אף הוא על הדעות והאמונות שלנו. למשל, בגיל 15 חשבנו שצריך להאריך את החופש הגדול, וכעבור מספר שנים, כאשר הפכנו להורים לילדים, אנו בטוחים שצריך לקצר את החופש הגדול. אם כך, אנחנו לא יכולים לדעת בוודאות שהדעה שלנו היא הנכונה.
אם נצליח לא להזדהות עם הדעות שלנו ולהבין על מה הדעות שלנו מתבססות, נוכל לקבל גם דעות אחרות. כאשר בן זוגנו, ירצה לחנך בצורה שונה מאתנו, נוכל להבין שהדעה שלו לגיטימית, והיא תוצאה של החינוך שלו והחוויות שלו. כך ירד המתח שלנו ולא נחשוב שרק הדעה שלנו נכונה. לא נשפוט את בן זוגנו ונצליח להכיל אותו כמו שהוא.
מכאן, הדרך לשיח מעמיק, מכבד ואוהב, קצרה מאד…
כאשר נשב לדבר מתוך אהבה והכלה, מתוך הבנה שהדעה של השני לגיטימית, לא נבוא לשיחה עם הרגשת תסכול, כעס, התנשאות ואכזבה. אז נוכל לבטא את הרגשות והדעות שלנו, ללא האשמה. כך נפתח את בן זוגנו להקשבה. כי כאשר מאשימים מישהו, הוא מיד נאטם ומגן על עצמו. והשיחה גולשת במהירות להאשמות הדדיות ולשיח חירשים.
מן הסתם, שיח האשמות מוכר לרובנו, ומוכח פעם אחר פעם כלא יעיל, אין שום הגיון בלחזור שוב ושוב על דבר שמוכיח עצמו ככישלון. נסו את הדרך האחרת, ותיווכחו עד כמה היא נעימה ופשוטה ומביאה ליותר אהבה ושלווה בבית.
ובסופו של דבר, הדבר החשוב ביותר לחינוך הילדים ולביטחונם העצמי, הוא זוגיות טובה.
נעמה ניימן
מעבירה סדנאות "לחיות את המהות"